מה הבעיה הגדולה עם לוח הכפל? 

תחשבו על זה רגע
המפגש של הילד שלכם עם לוח הכפל 
הוא בעצם הפעם הראשונה שהוא נדרש לעלות מדרגה בלימודי החשבון.
 
ולכן מה שיקרה עם לוח הכפל
עשוי להשפיע לטובה או לרעה
על הדרך שבה הוא רואה אל כל לימודי החשבון בהמשך.

אני מנסה לא להישמע דרמטית,
אבל אם תיזכרו לרגע במורה בכיתה גימל שאמרה לכם שאתם מזייפים,
ומאז אתם לא מעיזים לשיר בציבור

ואם תחשבו לרגע על הפעם שעניתם בכיתה תשובה לא נכונה,
וכמה זמן לקח לכם להעיז להרים את האצבע אחר כך,

אז תבינו, שאם הילד שלכם יתקשה בלימוד לוח הכפל 
הוא עלול להכניס לעצמו לראש שחשבון זה מקצוע קשה. 
ושהוא לא יכול להצליח בחשבון.

זה לא בגלל היכולות שלו,
זה בגלל הדרך שבה הוא תופס את היכולות שלו.


אז שווה לכם לוודא שהילד שלכם זוכר את לוח הכפל באופן אוטומאטי 
מה שיותר מהר
כדי שהוא ירגיש את הביטחון הזה שהוא גם יודע
וגם שהוא יכול ללמוד.

ושווה לכם לוודא שהוא מכיר את כל הטיפים והטריקים
קודם כל כדי שהוא ירגיש חכם.
וגם כדי שהוא ידע שבהרבה תחומים במתמטיקה 
יש טיפים טריקים וקיצורי דרך שכדאי לו להכיר
ושווה לו לחפש.

ולכן ההמלצה החד משמעית שלנו
היא לתת לילד שלכם יתרון כבר מהתחלה.

ולכן הוצאנו קורס עזרה ראשונה מיוחד בנושא הזה.
עם המון טיפים והטריקים
ועם המון משחקים
ועם המון רעיונות על למידה בכלל. 

קורס שהולך איתכם צעד אחר צעד.
במשרך שבועיים,

אנחנו מציעים את הקורס הזה
במחיר סמלי,
כדי שאף הורה לא ירגיש שהוא צריך לחסוך 
דווקא על הקורס הזה. 


אתם מוזמנים לקרוא עוד על הקורס הזה בקישור

שאף אחד לא יגיד שמשעמם לו... קבלו חוברת צביעה של מנדלות יפיפיות שהוכנה על ידי מיכל הולר.
למרות שזה נראה כמו ציור - מיכל "מציירת" את המנדלות האלו על ידי אפליקציה שהיא מתכנתת.

אתם מוזמנים להוריד את הקובץ בקישור הזה, (במתנה וללא תשלום אפילו בלי להרשם) להדפיס אותו ולתת לילדים שלכם לצבוע. עם אילו צבעים? מה שבא לכם. עם טושים, עם צבעי מים עם צבעי גואש.

ואלו ההוראות של מיכל:

מדפיסים איזה דגמים שרוצים על איזה סוג נייר שרוצים ואז צובעים.
עם טושים או עפרונות צבעוניים או גירי פסטל או כל צבע שאוהבים כולל צבעי אצבעות.
מותר לצאת מהקווים (כמוני, למשל)
מותר להוסיף קווים, להשלים צורות...
מותר לצלם ולהראות לי מה שיצא לכם.
מותר לחלק ולשתף עם חברים

והזוית של אסטרטגיות למידה או מה הילדים שלכם יכולים ללמוד דווקא מצביעת המנדלות? 
- על סימטריה. מכל מני דרגות. 
- על הצורך להישאר בגבולות או לצאת מהם. הנוחות ואי הנוחות שכרוכים בזה. 
- על היחסיות של הטעם מתוך צירופי הצבעים. 
- ריכוז - כי יש בהם הרבה אלמנטים ואפשר לבלות הרבה זמן על כל מנדלה עד שמסיימים לצבוע אותה.
- על התבוננות - אחרי שהם מסיימים שווה להציע להם להתבונן במנדלה כמה דקות ולספר לכם מה הם רואים.

ואתם - אתם מוזמנים לכתוב לי פה למטה מה למדתם על הילדים שלכם מתוך צביעת המנדלות.

קבלו שוב את הקישור 

חג שמח וחופש נעים.
אפרת

לקראת תחילת שנת הלימודים
ובעצם לאורך כל השנה
פונים אלי לא מעט הורים 
ושואלים מה אפשר לעשות בקשר לריבים ולחיכוכים עם הילדים מסביב לשיעורים


אני רוצה להתחיל ולומר שמרבית הריבים והכעסים מסביב ללימודים
קורים בגלל שיש לנו חלום
שנראה בערך ככה:
כשהילד יחזור מבית הספר 
הדבר הראשון שהוא יעשה זה
להניח את התיק שלו במקום

אם הוא מוריד נעליים
הוא יניח אותם בסדר במקום.
הוא ירחץ פנים וידים
וישב לשולחן לאכול צהרים

אחרי ארוחת צהרים
הוא יתיישב ליד השולחן (המסודר) שלו 
ויכין שיעורים במרץ
הוא יתחיל ויסיים
והכל בכתב יד נקי ומסודר.

אבל במציאות,
כשאנחנו חוזרים הביתה עייפים מהעבודה
ומגלים שהילד זרק את הילקות באמצע הסלון,
הסנדלים ליד הספה,

הכלים של ארוחת הצהריים עדיין על השולחן
והילד עדיין לא פתח את התיק, 
למה זה קורה? 

כדי להבין יותר טוב אתם מוזמנים להיכנס להדרכה האינטרנטית החדשה שלי
במתנה ובחינם
קישור לכניסה להדרכה האינטרנטית

ושנת לימודים מוצלחת שתהיה לכם.
אפרת רמתי
אסטרטגיות למידה

שנה טובה ומתוקה

עברה שנה מאז שהקמתי את אסטרטגיות למידה.
בשנה הזו קרה לא מעט.
נוצרו הרבה תכנים במטרה לעזור להורים להביא את הילדים להצלחה בלימודים.
נוצר שיח ער על הנושאים הבוערים שקשורים ללמידה.
המטרה חודדה וסומנו המקומות שהכי כואבים לכם, ההורים ובהם הכי חשוב לנו לעזור לכם ולתת לכם כלים.
נוצרו הדרכות כדי לענות על הבעיות הבוערות. 

מתוך מטרה ליצור עוד ולהביא לכם עוד ועוד ידע בכל מה שקשורת באסטרטגיות למידה.
כמו שראיתם נעשים שינויים.
הרבה השקעה כדי להמשיך לגדל ולטפח.
כיום אני מרחיבה את מעגל היוצרים.
ואני ממשיכה לגדל ולטפח את אסטרטגיות למידה.
כי השליחות הזה היא כל כך חשובה ונוגעת בחיים של כל כך הרבה הורים וילדים ומשפחות.

ויש איזו חגיגה שהתינוק שנולד מתחיל את שנתו השנייה.
אז אני רוצה להודות לכולכם. 
לכל מי שקורא ועוקב ותומך ומתעניין.
ולאחל לכם שנה טובה.
שנת למידה ויצירה.
שנת ברכה והצלחה.
שנה של יחסים טובים.
שנה של שיתוף פעולה.
שנה של צמיחה ופריחה
ובקיצור,
שנה טובה, לכם לילדיכם ולמשפחותיכם.

אשמח לשמוע מכל אחד ואחת מכם באופן אישי 
על המשאלות שלכם לשנה החדשה
ולהתאים את התכנים 
וההדרכות
לאתגרים שעומדים בפניכם
בפרוש השנה הזו.

שנה נפלאה שתהיה לנו
אפרת רמתי
אסטרטגיות למידה

שנת לימודים חדשה מתחילה לה. אני רואה אותך, קטנה שלי, מתמודדת עם השינוי העצום.
בית ספר חדש. כיתה החדשה. מורים חדשים. 
והלב שלי יוצא אליך. 

אני רואה אותך מחפשת את המקום שלך, מחפשת את הדרך שלך ואני ממש לא מקנאת בך השנה הזו. 
בשנים הקודמות דוקא כן, כי ידעתי שאת חוזרת לקן החמים שלך ולחברים שלך.

ולפני שממש תספיקי להתרגל ולפני שתספיקי ממש להתמקם, יגיע ראש השנה ונפצח בעונת החופשות.

אבל מה אני מרשה לעצמי לסמוך עליך שתימצאי את המקום שלך ואת הדרך שלך ותלמדי לסמוך על עצמך עוד יותר.
 
כי כל שנה היא צעד במארג הזה שגורם לי לסמוך עליך עוד יותר וגורם לי להעריך אותך עוד יותר ו-כן - אפילו שכל שנה את מאתגר אותי עוד יותר, אני אוהבת ומעריכה אותך אפילו עוד יותר.

אני רוצה לספר לך, שכל שנה בעונה הזו אני חווה רגשות מנוגדים בתכלית. כל שנה אני רוצה לעטוף אותך עוד יותר וכל שנה אני רוצה לשחרר אותך יותר.

אז - עופי גוזל - ותמצאי את הדרך שלך להצלחה בסגנון המיוחד שלך. ואני פה להריע לך כשאת מצליחה כל כך, לעזור לך כשקשה אני פה בדרך שלך - לידך.

אוהבת אותך
אמא 

בבית הספר של הפיצפונת שלי מתחילים להרגיש כבר את רוחות סוף השנה. בדיוק כשאני מתחילה להתאושש מגל החופשות שעבר עלינו ולהתכונן נפשית למבחני סוף השנה, נחתה אצלי באימייל, כמו תמיד, קצת בהפתעה, ההזמנה לפגוש את המורה. הזמנה למועדון אקסקלוסיבי בשם ערב הורים.

ערב הורים יכנס את אבא של הפיצפונת ואותי ביחד עם הפיצפונת אצל המורה. לשיחה של כ-10 דקות על המצב והנחיות מצד המורה מה לעשות הלאה.

אני רוצה לחלוק איתכם כמה מחשבות שלי לגבי ערבי הורים ומבקשת שהפעם הזו תיקחו את הזמן ותתכוננו ותחשבו מה אתם רוצים ללמוד ולבקש בערב הורים הזה.

רשמתי פה כמה נקודות למחשבה ואני מזמינה אתכם להכין רשימה משלכם.

נקודה ראשונה: משך הפגישה. עשר דקות זה נפלא כשהכל בסדר. אבל מה עושים כשלא הכל בסדר? יש מקרים שבהם באמת חשוב לדבר עם המורה קצת יותר זמן. אני ממליצה, שאם יש לכם משהו חשוב שדורש יותר מ 10 דקות, תבקשו הארכת זמן או לחילופין תקבעו מועד אחר להמשך השיחה. 

נקודה שנייה: הסגנון של המורה. תמיד מסקרן אותי לראות את הסגנון של המורה. עם מי המורה מדברת? עם ההורים? עם הילד? האם היא נותנת לילד את הכבוד הראוי לו? האם היא רחומה או שמא נוזפת? האם היא מחזקת? אם היא נותנת הנחיות ברורות? האם היא נותנת משוב ברור?  האם משהו מפריע לי בסגנון ואיך זה עשוי להשפיע על הילד? 

למה חשוב לי הסגנון של המורה? ראשית כל כי כבר נדרשתי לחזק את הפצפונת ועוד יותר את אחיה הגדולים אל מול מורות שפגעו בהם בלי לשים לב. למה? כי לפעמים הסגנון של המורה מסביר את ההתנהלות של הילד בבית.
למה עוד חשוב לי הסגנון של המורה? כי כשאני רוצה לבקש מהמורה עזרה בהקשר של הילד, רצוי מאוד שאבין מאיפה היא באה.  אני מזמינה אתכם לרשום לעצמכם מה הסגנון של המורה ולשבת קצת עם עצמכם אחרי הפגישה ולחשוב איפה זה פוגש את הילד ולהחליט עם עצמכם איך להתנהל עם זה.


נקודה שלישית: זכות הדיבור. בערב הורים בדרך כלל הבמה היא של המורה ומתוקף המעמד ואול גם זכרונות הילדות שלנו, אנחנו שוכחים שיש גם לנו זכות דיבור במעמד הזה ושראוי שאם יש צורך, גם לנו יהיה מקום לשאול שאלות ולבקש בקשות.
אני מזמינה אתכם לשבת עם עצמכם לפני הפגישה ולבדוק איזה בעיות יש שאתם רוצים שהילד. דוגמאות לבעיות שאני נוהגת להעלות בערב הורים: הילדה יושבת יותר מדי זמן על שיעורים בבעיות מילוליות בחשבון. השיעורים בתנך לא היו ברורים ולילדה היה קושי ואני חוששת שזה יגרום לה לרתיעה מהמקצוע. יש כמה ילדים שמפריעים לה ללמוד באופן קבוע. אני מעלה את הבעיה ושואלת את המורה לדעתה. חשוב לא לכעוס. חשוב מאוד לפתוח שיחה. 

נקודה רביעית: איך הילד מרגיש במעמד הזה. סביר להניח שהוא במצב די רגיש. הוא חשוף לביקורת מצד המורה ולתגובות מצד ההורים. שימו לב מה קורה עם הילד. חזקו אותו. חזקו אותו על הצלחות. חזקו אותו כך שהוא יוכל להקשיב. העבירו את השיחה מנזיפות לפסים מעשיים: "איך את מציעה לשפר", "איך את מציעה לעבוד עם זה", "האם יש מסגרת כלשהי בבית ספר שיכולה לסייע". שאלו שאלות שילמדו את הילד שזה לא סוף העולם. מעבר לכך, שאלו את הילד האם יש לו הצעה לפיתרון ושבחו אותו על כל הצעה שיעלה. גם אם היא לא נראית לכם. סכמו עם המורה מה השלב הבא אם נדרש. שימו לב! התגובה שלכם מלמד את הילד איך להתמודד כשמשהו לא מסתדר כמו שהיינו רוצים. 

ערב הורים פורה ויעיל ובעיקר מקדם הצלחה
אפרת רמתי, אסטרטגיות למידה

נ.ב.
כשאנחנו מדברים על העברת האחריות לילד על שיעורי הבית. יש שלושה גורמים שיש להם חלק בתהליך.  ההורה המורה והילד. וכל אחד צריך לתרום את חלקו כדי שהאחריות תעבור אל הילד ותוכל להישאר שמה ולהוריד מכם עומס מיותר. 

בהדרכה האינטרנטית שלנו "איך נעביר לילד את האחריות על שיעורי הבית" אנחנו מקדישים דיון מיוחד לתפקיד של המורה והמקומות שחשוב שהיא תעזור. הכנו לכם שמה טבלה מיוחדת שתעזור לכם להחליט על אילו נושאים חשוב לכם לדבר עם המורה ובאילו מקרים רצוי לבקש את עזרתה. כל מה שכתבנו שם רלוונטי גם לערב הורים. אתם מוזמנים להרשם ולקבל גישה מיידית להדרכה . הההדרכה מוצעת כרגע במחיר סמלי.

אחד חכם – שיודע ומבין הכול, ואינו זקוק לשאלה כלל. הוא מציג שאלה של טעם כדי להבין את כל עניין. ההגדה אומרת, כי את הבן הזה אכן יש ללמד את כל מנהגי הפסח. ואכן אנחנו נוטים להסכים שאת החכם יש ללמד מה שיותר כדי שיחדד את חוכמתו, יוסיף ידע ויוכל להשתמש בחוכמתו כדי להרחיב ולהרחיב את הידע שלו והידע האנושי בכלל.

רשע – בהקשר של הפסח, זהו בן שחונך על ברכי מסורת ישראל אך התרחק ממנה, והוא מתייחס אל הסדר כאל דבר מיושן.  הוא שואל שאלה קנטרנית (מרגיזה): "מה העבודה הזאת לכם?" - כלומר: הוא אינו רואה את עצמו חלק מן הכלל. הרשע, בעינינו, הוא בעצם המדען הסקרן שמטיל ספק בכל דבר שהוא לומד וזה האופן שבו הוא מתקדם ומקדם את הידע האנושי בכלל. הוא לומד בשיטה האריסטטלית. באמצעות הטלת ספק בכל דבר. זה סוג של "לא רוצה" או של "משעמם לי"  לפעמים זה מתבטה בסוג של הטלת ספק בעצם הצורך ללמוד. ועל כך משיבה ההגדה, שאילו היה במצרים, לא היה נגאל. ואנחנו משיבים שדוקא ל"רשע" או הסקרן או המדען או הפילוסוף, יש פוטנציאל להרחיב באופן ראדיקלי את החשיבה שלנו הלמידה שלנו וההבנה שלנו ולכן אנו רואים צורך להתייחס בכבוד ולהתמודד עם הסקרנות שלו וללמוד ממנה את מה שנוכל, כי הוא הוא פורץ דרכים חדשות ומבסס דרכים ישנות בעצם הטלת הספק.

תם – זהו בן שלא ראה בבית אביו סדר, ואינו מכיר כלל את היהדות. הוא יודע רק שהוא יהודי, וסדר ראה אולי בילדותו בבית סבו. אין הוא מבין במה מדובר, ושואל: "מה זאת?" – שאלה המעידה על חוסר ידע. תם בעינינו הוא זה שמתייחס בעיניים של מדען. כל דבר הוא בר חקירה ורק ככה אפשר להעמיק בידע למחוזות חדשים. אם יש "תם" או "מדען" בביתכם, אנא אפשרו לו לחקור והתייחסו ברצינות לשאלותיו. גם אם בעיניכם הן נראות טריויאליות, עדיין יכולות להיות המפתח להתקדמות למחוזות שעדיין לא תוכלו לשער. 

ושאינו יודע לשאול – זהו הבן שלא גדל על ברכי המסורת, ואין הוא יודע מאומה על עברו ועל החג.  אפילו לשאול אין הוא יודע. על בן זה אומרת לנו ההגדה: "את פתח לו", והסבר לו את משמעות החג, את סמליו ואת מנהגיו. שאילת שאלות היא אולי הדבר החשוב ביותר ללמידה. או כמו שאנחנו נוהגים לומר, אי אפשר לדעת לפני שאנחנו יודעים. זה שאינו יודע לשאול, צריך שתעזרו לו. צריך שתלמדו אותו. זה הבן שנראה כאילו אינו מבין כלום ואם תשקיעו בו, תגלו את חוכמתו ותעזרו לו להתפתח למלוא הפוטנציאל שלו.

מה אנחנו למדים? קבלו את הילד שלכם ואת אופן הלמידה שלו כמות שהוא. קבלו אותו כמות שהוא. למדו אותו באופן שבו הוא הכי מתאים לו ללמוד. ובעיקר, ותנו לו את המקום להתפתח ככל שיוכל. 

חג שמח, אפרת רמתי, אסטרטגיות למידה

הפוסט הזה מוקדש לכל מי שהוא או ילדיו סובלים משיעורי הבית. 

בואו נשים את האמת על השולחן: מצד אחד אנחנו רוצים שהחופש ייגמר כבר כדי שהילדים יילכו לבית הספר ולגן. מאידך, אנחנו גם חוששים מהרגע הקרוב מאוד שבו הם יבקשו עזרה בשיעורי הבית. בינינו, הם קיבלו את שיעורי הבית – אני כבר עשיתי את שלי לפני עשרים שנה ושלושים שנה – שישברו את הראש בעצמם ועל הדרך יתנו לנו קצת שקט. כי הם טוחנים לנו את המוח, הגמדים.

ואם לא די בכל זה, יש מצב שבשבוע הבא, כשנלך לגינה או נאסוף הילדים מהחוג, נפגוש את יונית, האמא של דין ושקד. והמתוקתקת הנזכרת לעיל תספר לנו איך דין בן השמונה בדיוק סיים לקרוא את כל כתבי אפלטון ואחותו הקטנה פותרת משוואות בארבעה נעלמים, בעוד הילדים שלנו בדיוק מחליפים מהלומות עם איזה דרדק שעבר בסביבה או סתם מורחים בוץ על המגלשה.

בקיצור, אנחנו רוצים שהם ילמד כמו הילדים של המתוקתקת, איך קוראים להם? שוונץ וצימוק? אבל שאלוהים ישמור אותנו מלקחת חלק בזה. כאילו לא מספיק לריב איתם על הרגלי השולחן שלהם ועל השעות שהם מבלים מול הטלוויזיה והמחשב, עכשיו גם להתכסח על ענייני לימודים? שיסתדרו הם עם הלימודים ואנחנו נחיה עם רגשי האשמה, הסטטוס קוו יישמר ובא לציון גואל. פשוט נוריד את הראש כשהמתוקתקת עוברת עם הילדים שלה ונקנא בשקט מרחוק.

או שאפשר קצת אחרת.

אנחנו פוחדים לקחת חלק בלימודים של הילדים ולעזור להם להתקדם מהרבה מאוד טעמים. העיקרי שבהם הוא פצעי העבר. כבר רבנו איתם על שיעורי בית. כבר סבלנו ביחד והענשנו (ונענשנו). לא מכניסים ראש חולה למיטה עוד יותר חולה. אף אחד לא רוצה לחזור על הטעויות והכאבים של השנה שעברה.

אבל האמת היא שאם רק נניח מעט לעצמנו ולהם, ייתכן שאפשר לשנות את דפוסי העבר. אולי, אם נפסיק להתאמץ ולעבוד, ונתחיל לשחק וליהנות, נדע לקדם אותם מחד, ולשפר על הדרך את היחסים בתוך המשפחה מאידך. אפשר לעשות את זה. המאמץ היחיד בדרך לשם הוא לוותר על הביקורתיות והשיפוטיות – לחנוק את הפולניה שבנו – ולבוא ללא ציפיות וללא מטרות גדולות. כדי להצליח לעזור לילדים ללמוד ולפתח כישורי למידה, צריך רק רבע שעה פנויה פה ושם, שבה לא מזכירים את המילה "למידה" ולא מחפשים תשובות "נכונות". באים רק כדי ליהנות. זה קשה, אני יודע. תתאמצו.

אז אם אתם סובלים באמת, ומחפשים עזרה ראשונה, ורוצים לעשות שינוי כאן ועכשיו ולהכניס משחק ללמידה,