חג פסח שמח!
החג הזה - כולו זמן לבלות עם הילדים. ומה שחשוב בהקשר של למידה - זה לזכור שהילדים שלנו לומדים הכי הרבה דרך חיקוי. ואת מי הם מחקים הכי הרבה? את ההורים. למה? ככה הטבע שלנו (על זה בפוסט אחר). מה שחשוב שתזכרו, זה שאיך שאתם תהיו איתם בחופש - את זה הם ילמדו מכם.
הפסח הזה הוא הזדמנות - להיות איתם - לראות אותם - להשקיע בהם הרבה אהבה וזמן "יחד" - בלי הלחצים של היומיום.
אם יש משפט אחד מההגדה שכל שנה נותן לי אגרוף בבטן - "כנגד ארבעה בנים דיברה תורה". למה? כי אחד חכם אחד רשע אחד תם ואחד שאינו יודע לשאול. זה סוג של שיפוט גם על האופי ושיפוט על יכולת למידה. ואנחנו יודעים מעצמנו שכשמישהו שיפוטי לגבינו זה מעכיר את האוירה וזה בטח ובטח מפריע לנו ללמוד. אז המשפט הזה תמיד שולח אותי בחזרה לארבעת טיפוסי הלמידה של הילדים, ואיך אנחנו, ההורים, מגיבים על כל אחד מהם.
בואו נראה מה אפשר ללמוד מההגדה על כל אחד מהטיפוסים האלו - איך כל אחד מהם אוהב ללמוד ואיך הכי כדאי לנו ללמד אותם, כדי שהם יצליחו. בקלות.
אז קודם כל החכם.
החכם – הוא זה שיודע ומבין הכול, ואינו זקוק לשאלה כלל. הוא שואל שאלות חכמות כשהוא רוצה להבין משהו לעומק. על הבן החכם ההגדה אומרת, כי יש ללמד אותו את כל מנהגי הפסח - את כל מה שהוא רוצה. למה? כדי שהוא יחכים יותר. יוסיף ידע ויוכל להשתמש בחוכמה שלו ובידע שלו כדי להרחיב כדי שיפתח אותם עוד ועוד כדי שיום אחד מתישהו בעתיד - יחזיר מהידע הזה לעולם. יש לכם ילד כזה? זכיתם. יש לכם הזדמנות לפתח אותו עוד ועוד.
השני בתור הוא הרשע.
הרשע – בהקשר של הפסח, זהו בן שחונך על ברכי מסורת ישראל אך הוא ספקן לגביה. הוא שואל שאלות קנטרניות ומרגיזות ואף פעם לא מקבל דברים במו שהם. הוא יכול לשאול שאלות כמו "מה העבודה הזאת לכם?" או בעברית שלנו - למה בכלל לעשות את זה. כשזה מגיע לשיעורים הוא אומר לכם "לא רוצה" "משעמם לי" ובעברית קלה "אני מעדיף לעשות משהו אחר".
הוא אינו רואה את עצמו חייב לעשות את מה שנדרש ממנו באופן אוטומאטי. ולכן דווקא הרשע, הוא בעצם המדען שלומד בדרך האריסטוטאלית. דרך הטלת ספק. דרך זה שהוא חייב להוכיח אם משהו נכון או לא. זה האופן שבו הוא מתקדם ולכן דווקא ל"רשע" יש לו הזדמנות לחדש ולקדם את הידע האנושי בכלל. ההגדה טוענת, שאילו היה במצרים, לא היה נגאל. ואנחנו חושבים שדוקא ל"רשע" או "למדען", יש פוטנציאל להרחיב באופן ראדיקלי את החשיבה שלנו ואת ההבנה שלנו גם אם אנחנו צריכים להתמודד עם חשיבה שונה. ולכן שווה להתייחס אליו בכבוד ולהתמודד עם הסקרנות החוקרת שלו ולתת לו לפרוץ דרכים חדשות ולגלות שבילים חדשים למען כולנו.
השלישי בתור הוא התם.
תם – זהו הבן ששואל שאלות על כל דבר "מה זאת?" מתוך חוסר ידע. תם הוא זה שמתייחס בעיניים לכל דבר שהוא פוגש בעיניים של תלמיד. עיניים חפות מידע ונקיות משיפוטיות. בשביל התם כל דבר שהוא פוגש הוא חדש וראוי לחקור אותו וזה מה שמאפשר לו להעמיק בידע ולהגיע למחוזות חדשים. הוא לומד משהו חדש מכל דבר. אם יש "תם" בביתכם, אפשרו לו לחקור והתייחסו ברצינות לשאלותיו. גם אם בעיניכם הן נראות לכם מובנות מאליהן, כי הן המפתח להתקדמות שלו למקומות שאתם לא יכולים בכלל לשער. כשהוא יקבל תשובה על השאלות שלו הוא יפרח ויפרוץ קדימה.
והרביעי - אחרון אחרון חביב הוא זה שאינו יודע לשאול.
שאינו יודע לשאול – זהו הבן שלא מעיז לשאול. הוא מפחד להרגיש טיפש. הוא מפחד שיצחקו עליו ולכן אינו שואל ולכן אינו לומד. על הבן הזה ההגדה אומרת לנו: "את פתח לו". היא מנחה אותנו לשים לב לזה שהבן הזה אינו שואל ולקחת את ההובלה לידיים שלנו ולהסביר לו את מה שהוא צריך. ללמד אותו לשאול. לעודד אותו לשאול כדי לגלות עוד ועוד על העולם שמסביבו. לפעמים הוא נראה כאילו אינו מבין כלום. לפעמים הוא מעמיד פנים שהוא יודע הכל. אם את תשקיעו בו, תגלו את החוכמתו ותעזרו לו להתפתח למלוא הפוטנציאל שלו.
מה אנחנו יכולים ללמוד מזה?
חג פסח שמח. חג של ביחד ויצירה משותפת והנאה משותפת! זה בידים שלכם להפוך אותו לכזה!
אפרת
החג הזה - כולו זמן לבלות עם הילדים. ומה שחשוב בהקשר של למידה - זה לזכור שהילדים שלנו לומדים הכי הרבה דרך חיקוי. ואת מי הם מחקים הכי הרבה? את ההורים. למה? ככה הטבע שלנו (על זה בפוסט אחר). מה שחשוב שתזכרו, זה שאיך שאתם תהיו איתם בחופש - את זה הם ילמדו מכם.
הפסח הזה הוא הזדמנות - להיות איתם - לראות אותם - להשקיע בהם הרבה אהבה וזמן "יחד" - בלי הלחצים של היומיום.
אם יש משפט אחד מההגדה שכל שנה נותן לי אגרוף בבטן - "כנגד ארבעה בנים דיברה תורה". למה? כי אחד חכם אחד רשע אחד תם ואחד שאינו יודע לשאול. זה סוג של שיפוט גם על האופי ושיפוט על יכולת למידה. ואנחנו יודעים מעצמנו שכשמישהו שיפוטי לגבינו זה מעכיר את האוירה וזה בטח ובטח מפריע לנו ללמוד. אז המשפט הזה תמיד שולח אותי בחזרה לארבעת טיפוסי הלמידה של הילדים, ואיך אנחנו, ההורים, מגיבים על כל אחד מהם.
בואו נראה מה אפשר ללמוד מההגדה על כל אחד מהטיפוסים האלו - איך כל אחד מהם אוהב ללמוד ואיך הכי כדאי לנו ללמד אותם, כדי שהם יצליחו. בקלות.
אז קודם כל החכם.
החכם – הוא זה שיודע ומבין הכול, ואינו זקוק לשאלה כלל. הוא שואל שאלות חכמות כשהוא רוצה להבין משהו לעומק. על הבן החכם ההגדה אומרת, כי יש ללמד אותו את כל מנהגי הפסח - את כל מה שהוא רוצה. למה? כדי שהוא יחכים יותר. יוסיף ידע ויוכל להשתמש בחוכמה שלו ובידע שלו כדי להרחיב כדי שיפתח אותם עוד ועוד כדי שיום אחד מתישהו בעתיד - יחזיר מהידע הזה לעולם. יש לכם ילד כזה? זכיתם. יש לכם הזדמנות לפתח אותו עוד ועוד.
השני בתור הוא הרשע.
הרשע – בהקשר של הפסח, זהו בן שחונך על ברכי מסורת ישראל אך הוא ספקן לגביה. הוא שואל שאלות קנטרניות ומרגיזות ואף פעם לא מקבל דברים במו שהם. הוא יכול לשאול שאלות כמו "מה העבודה הזאת לכם?" או בעברית שלנו - למה בכלל לעשות את זה. כשזה מגיע לשיעורים הוא אומר לכם "לא רוצה" "משעמם לי" ובעברית קלה "אני מעדיף לעשות משהו אחר".
הוא אינו רואה את עצמו חייב לעשות את מה שנדרש ממנו באופן אוטומאטי. ולכן דווקא הרשע, הוא בעצם המדען שלומד בדרך האריסטוטאלית. דרך הטלת ספק. דרך זה שהוא חייב להוכיח אם משהו נכון או לא. זה האופן שבו הוא מתקדם ולכן דווקא ל"רשע" יש לו הזדמנות לחדש ולקדם את הידע האנושי בכלל. ההגדה טוענת, שאילו היה במצרים, לא היה נגאל. ואנחנו חושבים שדוקא ל"רשע" או "למדען", יש פוטנציאל להרחיב באופן ראדיקלי את החשיבה שלנו ואת ההבנה שלנו גם אם אנחנו צריכים להתמודד עם חשיבה שונה. ולכן שווה להתייחס אליו בכבוד ולהתמודד עם הסקרנות החוקרת שלו ולתת לו לפרוץ דרכים חדשות ולגלות שבילים חדשים למען כולנו.
השלישי בתור הוא התם.
תם – זהו הבן ששואל שאלות על כל דבר "מה זאת?" מתוך חוסר ידע. תם הוא זה שמתייחס בעיניים לכל דבר שהוא פוגש בעיניים של תלמיד. עיניים חפות מידע ונקיות משיפוטיות. בשביל התם כל דבר שהוא פוגש הוא חדש וראוי לחקור אותו וזה מה שמאפשר לו להעמיק בידע ולהגיע למחוזות חדשים. הוא לומד משהו חדש מכל דבר. אם יש "תם" בביתכם, אפשרו לו לחקור והתייחסו ברצינות לשאלותיו. גם אם בעיניכם הן נראות לכם מובנות מאליהן, כי הן המפתח להתקדמות שלו למקומות שאתם לא יכולים בכלל לשער. כשהוא יקבל תשובה על השאלות שלו הוא יפרח ויפרוץ קדימה.
והרביעי - אחרון אחרון חביב הוא זה שאינו יודע לשאול.
שאינו יודע לשאול – זהו הבן שלא מעיז לשאול. הוא מפחד להרגיש טיפש. הוא מפחד שיצחקו עליו ולכן אינו שואל ולכן אינו לומד. על הבן הזה ההגדה אומרת לנו: "את פתח לו". היא מנחה אותנו לשים לב לזה שהבן הזה אינו שואל ולקחת את ההובלה לידיים שלנו ולהסביר לו את מה שהוא צריך. ללמד אותו לשאול. לעודד אותו לשאול כדי לגלות עוד ועוד על העולם שמסביבו. לפעמים הוא נראה כאילו אינו מבין כלום. לפעמים הוא מעמיד פנים שהוא יודע הכל. אם את תשקיעו בו, תגלו את החוכמתו ותעזרו לו להתפתח למלוא הפוטנציאל שלו.
מה אנחנו יכולים ללמוד מזה?
חג פסח שמח. חג של ביחד ויצירה משותפת והנאה משותפת! זה בידים שלכם להפוך אותו לכזה!
אפרת
