הפוסט הזה מוקדש לכל מי שהוא או ילדיו סובלים משיעורי הבית.
בואו נשים את האמת על השולחן: מצד אחד אנחנו רוצים שהחופש ייגמר כבר כדי שהילדים יילכו לבית הספר ולגן. מאידך, אנחנו גם חוששים מהרגע הקרוב מאוד שבו הם יבקשו עזרה בשיעורי הבית. בינינו, הם קיבלו את שיעורי הבית – אני כבר עשיתי את שלי לפני עשרים שנה ושלושים שנה – שישברו את הראש בעצמם ועל הדרך יתנו לנו קצת שקט. כי הם טוחנים לנו את המוח, הגמדים.
ואם לא די בכל זה, יש מצב שבשבוע הבא, כשנלך לגינה או נאסוף הילדים מהחוג, נפגוש את יונית, האמא של דין ושקד. והמתוקתקת הנזכרת לעיל תספר לנו איך דין בן השמונה בדיוק סיים לקרוא את כל כתבי אפלטון ואחותו הקטנה פותרת משוואות בארבעה נעלמים, בעוד הילדים שלנו בדיוק מחליפים מהלומות עם איזה דרדק שעבר בסביבה או סתם מורחים בוץ על המגלשה.
בקיצור, אנחנו רוצים שהם ילמד כמו הילדים של המתוקתקת, איך קוראים להם? שוונץ וצימוק? אבל שאלוהים ישמור אותנו מלקחת חלק בזה. כאילו לא מספיק לריב איתם על הרגלי השולחן שלהם ועל השעות שהם מבלים מול הטלוויזיה והמחשב, עכשיו גם להתכסח על ענייני לימודים? שיסתדרו הם עם הלימודים ואנחנו נחיה עם רגשי האשמה, הסטטוס קוו יישמר ובא לציון גואל. פשוט נוריד את הראש כשהמתוקתקת עוברת עם הילדים שלה ונקנא בשקט מרחוק.
או שאפשר קצת אחרת.
אנחנו פוחדים לקחת חלק בלימודים של הילדים ולעזור להם להתקדם מהרבה מאוד טעמים. העיקרי שבהם הוא פצעי העבר. כבר רבנו איתם על שיעורי בית. כבר סבלנו ביחד והענשנו (ונענשנו). לא מכניסים ראש חולה למיטה עוד יותר חולה. אף אחד לא רוצה לחזור על הטעויות והכאבים של השנה שעברה.
אבל האמת היא שאם רק נניח מעט לעצמנו ולהם, ייתכן שאפשר לשנות את דפוסי העבר. אולי, אם נפסיק להתאמץ ולעבוד, ונתחיל לשחק וליהנות, נדע לקדם אותם מחד, ולשפר על הדרך את היחסים בתוך המשפחה מאידך. אפשר לעשות את זה. המאמץ היחיד בדרך לשם הוא לוותר על הביקורתיות והשיפוטיות – לחנוק את הפולניה שבנו – ולבוא ללא ציפיות וללא מטרות גדולות. כדי להצליח לעזור לילדים ללמוד ולפתח כישורי למידה, צריך רק רבע שעה פנויה פה ושם, שבה לא מזכירים את המילה "למידה" ולא מחפשים תשובות "נכונות". באים רק כדי ליהנות. זה קשה, אני יודע. תתאמצו.
אז אם אתם סובלים באמת, ומחפשים עזרה ראשונה, ורוצים לעשות שינוי כאן ועכשיו ולהכניס משחק ללמידה,
בואו נשים את האמת על השולחן: מצד אחד אנחנו רוצים שהחופש ייגמר כבר כדי שהילדים יילכו לבית הספר ולגן. מאידך, אנחנו גם חוששים מהרגע הקרוב מאוד שבו הם יבקשו עזרה בשיעורי הבית. בינינו, הם קיבלו את שיעורי הבית – אני כבר עשיתי את שלי לפני עשרים שנה ושלושים שנה – שישברו את הראש בעצמם ועל הדרך יתנו לנו קצת שקט. כי הם טוחנים לנו את המוח, הגמדים.
ואם לא די בכל זה, יש מצב שבשבוע הבא, כשנלך לגינה או נאסוף הילדים מהחוג, נפגוש את יונית, האמא של דין ושקד. והמתוקתקת הנזכרת לעיל תספר לנו איך דין בן השמונה בדיוק סיים לקרוא את כל כתבי אפלטון ואחותו הקטנה פותרת משוואות בארבעה נעלמים, בעוד הילדים שלנו בדיוק מחליפים מהלומות עם איזה דרדק שעבר בסביבה או סתם מורחים בוץ על המגלשה.
בקיצור, אנחנו רוצים שהם ילמד כמו הילדים של המתוקתקת, איך קוראים להם? שוונץ וצימוק? אבל שאלוהים ישמור אותנו מלקחת חלק בזה. כאילו לא מספיק לריב איתם על הרגלי השולחן שלהם ועל השעות שהם מבלים מול הטלוויזיה והמחשב, עכשיו גם להתכסח על ענייני לימודים? שיסתדרו הם עם הלימודים ואנחנו נחיה עם רגשי האשמה, הסטטוס קוו יישמר ובא לציון גואל. פשוט נוריד את הראש כשהמתוקתקת עוברת עם הילדים שלה ונקנא בשקט מרחוק.
או שאפשר קצת אחרת.
אנחנו פוחדים לקחת חלק בלימודים של הילדים ולעזור להם להתקדם מהרבה מאוד טעמים. העיקרי שבהם הוא פצעי העבר. כבר רבנו איתם על שיעורי בית. כבר סבלנו ביחד והענשנו (ונענשנו). לא מכניסים ראש חולה למיטה עוד יותר חולה. אף אחד לא רוצה לחזור על הטעויות והכאבים של השנה שעברה.
אבל האמת היא שאם רק נניח מעט לעצמנו ולהם, ייתכן שאפשר לשנות את דפוסי העבר. אולי, אם נפסיק להתאמץ ולעבוד, ונתחיל לשחק וליהנות, נדע לקדם אותם מחד, ולשפר על הדרך את היחסים בתוך המשפחה מאידך. אפשר לעשות את זה. המאמץ היחיד בדרך לשם הוא לוותר על הביקורתיות והשיפוטיות – לחנוק את הפולניה שבנו – ולבוא ללא ציפיות וללא מטרות גדולות. כדי להצליח לעזור לילדים ללמוד ולפתח כישורי למידה, צריך רק רבע שעה פנויה פה ושם, שבה לא מזכירים את המילה "למידה" ולא מחפשים תשובות "נכונות". באים רק כדי ליהנות. זה קשה, אני יודע. תתאמצו.
אז אם אתם סובלים באמת, ומחפשים עזרה ראשונה, ורוצים לעשות שינוי כאן ועכשיו ולהכניס משחק ללמידה,
לכם, ואך ורק לכם, אנחנו מציעים קורס עזרה ראשונה, במחיר מאוד סמלי.
קורס אינטרנטי, כזה שתוכלו ללמוד כבר תוך כדי הפסח, וליישם עכשיו ומייד.
והכי חשוב לנו, שתפסיקו לסבול לאלתר ומייד.
הכנסו לקישור לפרטים והרשמה
אה, ואל תשכחו להביא אירוע הזה גם ילד, שלא רק אתם תלמדו.
והכי חשוב לנו, שתפסיקו לסבול לאלתר ומייד.
הכנסו לקישור לפרטים והרשמה
אה, ואל תשכחו להביא אירוע הזה גם ילד, שלא רק אתם תלמדו.
