כשהבן שלי היה קטן, היה לוקח לו קצת זמן לעבור מהקיץ לחורף וחזרה.
מה זה אומר? בחורף הוא היה הולך לגן ולבית הספר במכנסיים קצרים ובסנדלים, ובקיץ הוא היה הולך בפוטר חם ובנעלים. 
למה? כי היה לו קשה לשנות. כי הוא התרגל והיה לו נוח. 
מה עשיתי עם זה? הצעתי, ונתתי לו לבחור. 

כי יש דברים שלא ממש צריך להכריח ויש מקומות שאפשר לתת לילד ללמוד בעצמו ובעיקר לגלות שהרבה פעמים אמא צודקת וכדאי להקשיב.
ולמרות הדיעה הרווחת אם לא הולכים בגרביים לא בהכרח מקבלים דלקת
ריאות. לפעמים דווקא מתחשלים.

ופה מגיעה נקודה חשובה למחשבה: איפה אנחנו מחליטים בשביל הילד שלנו ואיפה אנחנו נותנים לו ללמוד בעצמו.
זה נכון ל"קיץ חורף" וזה נכון להכנת שיעורים וזה נכון ללמידה יעילה למבחנים.

 הכלל שמנחה אותי הוא זה: ילדים בדרך כלל לומדים להצליח דרך הצלחות. כל הצלחה יוצרת בדרך כלל עוד הצלחות. 
מכישלונות הם בדרך כלל מבינים שהם לא ממש בסדר או שהם לא יודעים או שהם לא יכולים. 

דרך פה אני מחליטה איפה לשים גבולות ואיפה לכוון ולתת לו ללכת בעצמו.